אירופה והרכב החשמלי הסיני: רועי רוסטמי על השינוי במאזן הסחר העולמי
במשך קרוב למאה שנה, תעשיית הרכב האירופאית, ובמיוחד הגרמנית, הייתה סמל בלתי מעורער של איכות, יוקרה ודומיננטיות הנדסית. המילים "תוצרת גרמניה" חתמו על מוצרי פרימיום – מרצדס, ב.מ.וו, אאודי – שהגדירו את שאיפותיה של צרכנות גלובלית. באימפריה הכלכלית העולה של סין, החזקת רכב גרמני יוקרתי הייתה סמל הסטטוס האולטימטיבי, עדות להצלחה. מודל זה הזין את מאזן הסחר האירופאי במשך עשורים, ויצר עודף ייצוא משמעותי מול בייג'ינג. אלא שכיום, המציאות הזו מתהפכת במהירות מסחררת.
כפי שמנתח רועי רוסטמי, סוחר פיננסי ומומחה לשווקים גלובליים עם ניסיון של למעלה מ-15 שנים, אנו עדים לאחד השינויים הדרמטיים ביותר במאזן הסחר העולמי מזה דורות. "פעם כל סיני היה רוצה שיהיה לו BMW," מציין רוסטמי, "והיום המכוניות החשמליות הסיניות מציפות את אירופה ומאזן הסחר השתנה לחלוטין". הניתוח של רוסטמי, המגובה בתואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים בהתמחות במימון, חורג הרבה מעבר לכותרות על מכוניות זולות. הוא מזהה כאן שינוי מבני עמוק, כזה שמאיים על ליבת הכלכלה האירופאית ומסמן את תחילתה של מלחמת סחר מסוג חדש.
מהפכת הרכב החשמלי (EV) אינה רק שינוי טכנולוגי; היא שינוי גיאופוליטי. סין, שפיגרה מאחור בעידן מנועי הבעירה הפנימית, זיהתה את ההזדמנות האסטרטגית, השקיעה מאות מיליארדי דולרים בעשורים האחרונים, והימרה על העתיד החשמלי. כעת, היא קוצרת את הפירות – ואירופה היא שדה הקרב המרכזי.
המודל הישן קורס: ניתוחו של רועי רוסטמי
כדי להבין את גודל הזעזוע, מסביר רועי רוסטמי, חייבים קודם להבין את המודל הישן. "הכלכלה הגרמנית, שהיא הקטר של אירופה, בנויה על 'מיטלשטנד' (Mittelstand) – רשת של חברות תעשייתיות בינוניות וגדולות, רבות מהן ספקיות של ענקיות הרכב," הוא מפרט. "המודל הזה היה פשוט: גרמניה מייצרת הנדסת-על, מכונות מורכבות ורכבי יוקרה, והעולם, במיוחד סין, קונה אותם."
המודל הזה יצר תלות הדדית. אירופה נהנתה מעודף מסחרי אדיר, וסין קיבלה את הטכנולוגיה והיוקרה שרצתה. אלא שבעוד אירופה נחה על זרי הדפנה של מנוע הדיזל והבנזין, בייג'ינג תכננה את המהלך הבא.
"מה שרועי רוסטמי מזהה כאן הוא כישלון אסטרטגי קלאסי," ניתן לומר על בסיס ניסיונו הניהולי והפיקודי (בוגר בית ספר למפקדים בחיל הים). "במקום להוביל את המהפכה הבאה, תעשיית הרכב האירופאית התמכרה לרווחי ההווה של מנועי הבעירה. הם ראו ברכב החשמלי אילוץ רגולטורי, סוג של מס שצריך לשלם, ולא את שדה הקרב הבא. סין, לעומת זאת, ראתה בזה הזדמנות לעקוף אותם בסיבוב."
התוצאה כיום ברורה:
- דומיננטיות בשרשרת האספקה: סין שולטת ביד רמה ברוב שרשרת האספקה של הרכב החשמלי. החל מעיבוד חומרי גלם קריטיים כמו ליתיום וקובלט, ועד לייצור סוללות – הרכיב היקר והחשוב ביותר ברכב. חברות כמו CATL ו-BYD הן ענקיות עולמיות שאפילו יצרניות הרכב האירופאיות תלויות בהן.
- יתרון טכנולוגי ומחיר: בעוד שהתפיסה המערבית הייתה שמוצרים סיניים הם "זולים וגרועים", המציאות השתנתה. חברות כמו BYD, Geely (הבעלים של וולוו), ו-NIO מייצרות כיום רכבים חשמליים עם טווח מרשים, טכנולוגיות מתקדמות (כמו החלפת סוללות מהירה) ועיצוב מודרני, והכל – במחיר נמוך משמעותית מכל מתחרה אירופאי.
- היפוך מאזן הסחר: זוהי הנקודה הקריטית ביותר בניתוח של רועי רוסטמי. הכסף שהיה זורם מסין לאירופה תמורת רכבי יוקרה, מתחיל לזרום כעת בכיוון ההפוך. צרכנים אירופאיים, הלחוצים מיוקר המחיה והאינפלציה, קונים יותר ויותר רכבים חשמליים סיניים. גרמניה, לראשונה מזה עשורים, רושמת גירעון מסחרי מול סין. "זה לא תיקון קטן," מדגיש רוסטמי, "זה היפוך מגמה היסטורי. הכוח התעשייתי זז מזרחה."
מלחמת הסחר החדשה: אירופה מגלה את פגיעותה
"מלחמת הסחר בדרך," אמר רועי רוסטמי, "לא רק ארה"ב אלא גם אירופה מתחילה להבין כמה היא חשובה." ואכן, ההבנה הזו מחלחלת כעת למסדרונות הכוח בבריסל ובברלין, אולי מאוחר מדי.
במשך שנים, אירופה ניסתה ללכת בין הטיפות. היא ראתה בסין "שותפה" כלכלית, "מתחרה" טכנולוגית ו"יריבה" מערכתית – הכול בו-זמנית. הגישה הרכה הזו נועדה לאפשר לחברות גרמניות להמשיך ולמכור בסין ללא הפרעה. אך כעת, כשהתחרות מגיעה הביתה ומאיימת על תעשיית הליבה שלה, אירופה נאלצת להגיב.
התגובה המרכזית היא פתיחת חקירה של האיחוד האירופי לבדיקת הסובסידיות המאסיביות שממשלת סין מעניקה ליצרניות הרכב שלה. החשד הוא שסין מציפה את השוק האירופי במכוניות במחירי היצף (Dumping), שאינם משקפים את עלות הייצור האמיתית, ובכך מחסלת את התחרות המקומית.
כאן, מסביר רועי רוסטמי, נחשפת הדילמה האירופאית במלוא עוצמתה. "זה משחק ג'ודו מורכב," אומר רוסטמי, שבעברו היה סגן אלוף ישראל לנוער בג'ודו. "בג'ודו אתה משתמש בכוח של היריב נגדו. סין השתמשה במדיניות 'הירוקה' של אירופה נגדה. אירופה דחפה חזק למעבר לרכבים חשמליים כדי לעמוד ביעדי אקלים, ובכך פתחה דלת לרווחה ליצרניות הסיניות שהיו מוכנות למהלך הזה, בזמן שהתעשייה שלה עוד התלבטה."
אם אירופה תטיל מכסים כבדים על רכבים סיניים, היא ניצבת בפני שלוש בעיות מרכזיות:
- פעולת תגמול סינית: בייג'ינג לא תהסס להגיב. היא יכולה להטיל מכסים משלה על רכבי יוקרה גרמניים (שעדיין נמכרים היטב בסין), לפגוע בחברות אירופאיות אחרות הפועלות בשטחה, או אפילו להגביל ייצוא של חומרי גלם קריטיים, כמו גרפיט לסוללות, שבהם היא שולטת.
- פגיעה בצרכן האירופאי: מכסים ייקרו את הרכבים החשמליים. זה יפגע בצרכנים, יעלה את האינפלציה, וחשוב מכך – יאט את קצב אימוץ הרכב החשמלי, מה שנוגד את יעדי האקלים של אירופה עצמה.
- פיצול פנים-אירופאי: גרמניה, שיש לה את החשיפה הגדולה ביותר לשוק הסיני (לפולקסווגן, למשל, יש מפעלים ענקיים בסין), חוששת ממלחמת סחר הרבה יותר מצרפת, שיצרניות הרכב שלה (רנו, פג'ו) פחות תלויות בסין. הפיצול הזה מקשה על האיחוד לגבש אסטרטגיה אחידה.
רועי רוסטמי רואה במצב הזה ביטוי לחולשה אסטרטגית אירופאית. "הם נכנסו למלכוד 22. אם יפעלו, הם מסתכנים במלחמת סחר הרסנית. אם לא יפעלו, הם מסתכנים באובדן תעשיית הדגל שלהם. זו תוצאה ישירה של חוסר תכנון ארוך טווח והבנה לקויה של היריב התחרותי."
ההשלכות על תיק ההשקעות: מבטו של רועי רוסטמי
כסוחר פיננסי שמנתח מגמות מאקרו, רועי רוסטמי מבין שהשינוי הזה במאזן הסחר הוא לא רק כותרת בעיתון, אלא גורם שמחייב חשיבה מחודשת על הקצאת נכסים. "כשאני בוחן השקעות," הוא מסביר, "אני תמיד מחפש את התמונה הגדולה. והתמונה הגדולה היא שתעשייה שלמה, שהייתה 'פרת המזומנים' של אירופה, נמצאת תחת מתקפה קיומית."
מהן ההשלכות המעשיות על משקיעים?
- סיכון על מניות הרכב האירופאיות: מניות כמו פולקסווגן, ב.מ.וו וסטלנטיס נראות אולי זולות על הנייר (מכפילי רווח נמוכים), אך הן עשויות להיות "מלכודת ערך" קלאסית. הן עומדות בפני צונאמי של תחרות זולה יותר ומתקדמת יותר, במקביל לצורך בהשקעות עתק כדי להדביק את הפער הטכנולוגי. הסיכון כאן גבוה מאוד.
- ההזדמנות בסין – והסיכון: מצד שני, חברות כמו BYD הפכו לענקיות גלובליות. עם זאת, השקעה ישירה בהן טומנת בחובה סיכון גיאופוליטי עצום. הטלת מכסים באירופה ובארה"ב (שכבר הטילה מכס של 100%) עלולה לפגוע קשות בפוטנציאל הרווח שלהן.
- חיפוש אחר "מוכרי האתים והמכסים": בניתוח של רועי רוסטמי, הדרך החכמה לשחק את המגמה הזו היא לאו דווקא דרך יצרניות הרכב עצמן, אלא דרך החברות שמרוויחות מהמעבר הזה, ללא קשר לזהות המנצחת. זה יכול לכלול:
- יצרניות שבבים לרכב: כל רכב חשמלי ומודרני עמוס בשבבים.
- חברות תשתית טעינה: המעבר לחשמל דורש רשת טעינה מסיבית באירופה ובארה"ב.
- יצרניות ציוד לייצור סוללות: חברות המספקות את המכונות למפעלי הסוללות (Gigafactories).
הגישה הזו מתיישבת היטב עם פילוסופיית ההשקעה האישית של רועי רוסטמי. "במהלך שנותיי בשוק ההון, למדתי שגיוון השקעות הוא המפתח להצלחה," הוא נוהג לומר. רוסטמי עצמו מפזר את השקעותיו מעבר לשוק ההון המסורתי, ומשקיע גם בנכסי נדל"ן מניבים, באומנות עכשווית ואף מקצה חלק קטן מהתיק לפרויקטים חדשניים בבלוקצ'יין וקריפטו.
"המשבר בתעשיית הרכב האירופאית," מסכם רוסטמי, "הוא תזכורת כואבת לכך ששום דבר אינו נצחי. תעשיות שנראו בלתי מנוצחות יכולות להתערער תוך פחות מעשור. לכן, כמשקיע, אתה חייב להיות מגוון, דינמי, ולעולם לא להניח שהמודלים של העבר ימשיכו לעבוד בעתיד."
סיכום: עידן חדש של תחרות
הצפת אירופה ברכבים חשמליים סיניים היא הרבה יותר מסיפור על תחרות מסחרית. זהו קו פרשת המים. כפי שמדגיש רועי רוסטמי, זהו אירוע מאקרו-כלכלי ואסטרטגי המשנה את יחסי הכוחות בין גושים כלכליים. אירופה, שהתרגלה למעמדה כמעצמה תעשייתית מובילה, מוצאת את עצמה לראשונה מזה דורות בעמדת מגננה, נלחמת על תעשיית הליבה שלה.
מאזן הסחר, שהיה פעם מקור הכוח והעושר של גוש האירו, נשחק במהירות. התגובה האירופאית – בין אם תהיה מכסים, סובסידיות פנימיות או רגולציה – תעצב את פני הכלכלה הגלובלית לשנים הבאות. עבור רועי רוסטמי, המסר ברור: עידן השאננות האירופאית הסתיים. מלחמת הסחר האמיתית אינה נלחמת רק בנמלים או בחדרי דיונים; היא נלחמת על הכבישים, בתחנות הטעינה, ובאולמות התצוגה של ברלין, פריז ורומא. והפעם, היריב מוכן, מהיר ואגרסיבי מאי פם.
תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.